אודות מיכל שמואל — אמנית ישראלית

ראשית הדרך

„ארץ ישראל חיה בתוכי ונובעת ממני. בהירה, קדושה וזוהרת.”

מיכל שמואל היא אמנית ישראלית, שמגוון ציוריה מבטא רגש, רוחניות ומסירות, ולוכד את זהותה הייחודית של אישה יהודייה החיה בארץ ישראל. מיכל נולדה בשנת 1972, חיה את חייה של נערה צעירה ורגילה בבני ברק, למדה בסמינר בית יעקב בתל אביב, וספגה לקחי חיים חשובים מהוריה – שניהם עלו לישראל ממרוקו.

מאמהּ שאבה מיכל את השראותיה הראשונות. אמהּ הקפידה תמיד למלא את בית המשפחה במרקם משכר של חוויות חושיות. הניחוחות והטעמים של התרבות האירופית-צרפתית שפרחה במרוקו ליוו את אמהּ של מיכל עד לישראל, כשעלתה ארצה בגיל עשרים. וכך ספגה מיכל את הסיפורים, המאכלים, השירים והמסורות היהודיות שאמהּ למדה בילדותה בפאס ובבית הספר היהודי בטנג'יר.

מאביה ירשה מיכל אהבה עמוקה ומסירות לארץ ישראל ולעמהּ, וכן תשוקה ללמידה במגוון רחב של תחומים – תשוקה שמלווה אותה כל חייה. גם אביה נולד במרוקו, ועלה לישראל בשנת 1952 בהיותו בן תשע. הוא היה אחד מתוך 250,000 יהודים שעזבו את מרוקו בימי העלייה הגדולה. עם הגיעו לישראל התיישבה משפחתו במושב גפן שבעמק האלה, שם למד לעבד את האדמה ולאהוב את הארץ. ילדותו הייתה רצופה קשיי קליטה, הסתגלות ופרנסה. בשנים הראשונות ישן על רצפת בטון בצריף ששיכן את כל בני המשפחה. למרות הקשיים, הוא התמיד, השקיע את עיתותיו בלימודי קודש וחול, עשה שירות צבאי, למד מתמטיקה ותלמוד באוניברסיטת בר-אילן, ונעשה תלמיד חכם וסופר סת״ם.

„היהדות זורמת בדמי – האהבה לתורה, לארץ ולעם ישראל, לטבע ולפשטות.”

לאחר נישואיו עזב אביה של מיכל את המושב ועבר לבני ברק עם אמהּ ועם המשפחה ההולכת וגדלה. הוא למד בכולל חזון איש ועסק בסופרות סת״ם, אך אהבתו לארץ מעולם לא דעכה. מדי שנה היה מגיע לכמה שבועות כדי לטפל במטע הזיתים האהוב – אותו מטע זיתים שיהפוך לימים למוטיב מרכזי ביצירותיה של מיכל.

בעת לימודיה בסמינר בית יעקב החלה מיכל בפגישות שידוכים עם בחורי הישיבה בני התורה, ובהן שיתפה כל בחור בחלומותיה על עולם האמנות. היא תיארה עתיד שבו תהיה ציירת ותפתח סטודיו משלה, ולא נתנה מקום לאותם בחורים שלא גילו תמיכה או הבנה לשאיפותיה. מיכל הייתה מסורה לחלומהּ, וחשה כי נועדה להיות אמנית עוד בטרם שידוכיה.

פרידה מעולם המשפטים

„כאשר הרצון הולך ומתבהר ומתחזק, החלומות הרחוקים הולכים ומתקרבים.”

לאחר נישואיה, החיים תפסו את מקומם. הציור המשיך להיות עוגן קבוע בחייה של מיכל, אך עם ארבעה ילדים התמקד פרק זה גם באימהוּת. בתקופה זו עבדה מיכל כמורה, כמתכנתת, כמנהלת משרד, ובסיום לימודיה, כעורכת דין. הקריירה המשפטית הפכה עד מהרה לציר המרכזי בחייה. היא פיתחה כישורים כמו, מחויבות, יסודיות, תשומת לב לפרטים, התמדה וראיית התמונה הרחבה – כישורים שיתבררו כחיוניים לדרכה כאמנית. בשנות ההתמחות והעבודה כעורכת דין חלמה מיכל תמיד לשוב אל הבדים והצבעים. הצורך היצירתי שלה ביקש לפרוץ החוצה.

„החיים עבורי הם מסע וחיפוש אחר המהות הפנימית וביטויה בחיי הרוחניים, הרגשיים והגשמיים – כיהודייה, כאישה, כאם וכאמנית בארץ ישראל.”

באותה עת הבחין האיש שלה בצורך של מיכל לשוב למימוש הפנימי שלה דרך האמנות, והפתיע אותה בארגון פגישה אישית עם דמות המופת שלה, סמדר כץ. כמובילה ומורה בולטת לציור פיגורטיבי בישראל, הדבר נחווה כמפגש משמיים. לאורך חמש-עשרה שנים, בתקופות שונות, למדה מיכל והתאמנה אצל כץ כמנטורית שלה – דבר שהוביל אותה בסופו של דבר לאתגר המשמעותי הראשון שלה כאשת מקצוע באמנות: הקמת מרכז לקורסי אמנות בבני ברק.

לאחר תהליך אישי, שהסתיים בהחלטה לעזוב את עולם המשפטים, מיכל נענתה להזדמנות ולהזמנה שהציעה לה כץ, ופתחה קורסים לרישום משלה. שוב הייתה שקועה כל-כולה באמנות, בהוראה וביצירה. בניגוד לעבודתה כעורכת דין, האמנות הביאה עמהּ שלווה פנימית – שלווה המשתקפת ביצירותיה.

המפגש עם קירה וולף

„עם קירה הבנתי מהי אומנות במלוא מובן המילה.”

מיכל המשיכה לפתח את אמנותה, להעמיק את חיבורה ולהפוך מקצועית יותר. היא ביקשה למצוא את שפתה הפנימית לצד הכלים והטכניקות האמנותיות המתקדמות ביותר.

אז פגשה את קירה וולף, אמנית-מאסטר. לאחר שנים רבות של עבודה בינלאומית כאמנית מקצועית, פתחה וולף בית ספר ייחודי להוראה והדרכה של אמניות חרדיות בנות הדור הנוכחי. וולף פתחה בפני מיכל אופקים חדשים; היא הנחילה הבנה עמוקה וראייה רחבה ורב-ממדית של אמנות, עיצוב, שליטה, צבע, השראה ודמיון. דרך אמנותה התרחש תהליך ביקורתי, משמעותי ועמוק. ההכשרה האמנותית המעמיקה אפשרה למיכל לפתוח אופקים חדשים, ומתוכם – חיבור פנימי עמוק יותר.

החיבור היהודי

„אני שואבת השראה מיופייה של הבריאה – היופי הטמון הן בנופים עוצרי נשימה ובמראות אקזוטיים, והן בטבע הקרוב הסובב אותנו.”

יצירותיה הדינמיות של מיכל נצבעות מתוך כוונה. היא חושבת על האדם שירכוש את היצירה, ומציירת אותה לכבודו בתשומת לב, בהקפדה, באהבה ובסבלנות. היא מבקשת להביא אסתטיקה, שלווה ורוגע אל פנים הבית של אנשים ונשים, וחשה כי הגשמת ערכים אלו באמצעות אמנותה היא המתנה הכנה ביותר שיכלה לבקש.

מיכל מתמקדת בעיקר בארץ ישראל ובנושאים יהודיים, שכן הם מעוררים זיקה עמוקה יותר ליצירתה ולפנימיותה. לא אחת היא פונה לספרות המקורות היהודיים, להווי אנשי בני ברק, לרגש החסידי, לאתרי הארץ ובמיוחד לעצי הזית ממטע אביה. בהיותה בת הארץ, נותרת ארץ ישראל דמות מרכזית בחייה, בדמיונה ובמכלול יצירתה. הארץ חיה בתוכה ונובעת ממנה. בהירה, קדושה וזוהרת.

עידן מיכל שמואל

כיום מציירת מיכל בסטודיו שלה בבניברק, בשילוב סטודיו כלי בהנחיית וולף, שבפאתי ירושלים. מוקפת בארץ העתיקה, בנשים מעוררות השראה ובמורה דגולה, הסטודיו הוא מוקד עליה לרגל של שיח והתבוננות פנימית. אמנותה של מיכל מזמינה את הצופה לגלות נתיב של הבנה ואמונה עמוקות יותר. האמנית זכתה להוקרה מטעם לקט ישראל. יצירותיה מוצגות בגלריות בישראל ובארצות הברית, ומעטרות ביופיין בתים רבים ברחבי העולם.